<h1>ספר הנייר הלכ' אבל</h1>
<h2>דף מו:</h2>
הגהה. הלכות גדולות. מאן דשכיב שיכבא מחייב ליה למיבכיה ולמספדיה ולקבריה דהכי אשכחן באברהם בעידנא דשכיבה שרה. ומנין למלין מתו שעובר בלא תעשה, שנאמר לא תלין כי קבור, ומה ת"ל תקברנו רמז לקבורה מן התורה. הרואה המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש, ואם ליווהו, עליו הכתוב אומר מלוה י"י חונן דל וגמולו ישלם לו. ואסיר ליה לאיניש לאישתעויי קודם שכבא במילי דאורייתא אבל במילי דעלמא מותר. רב היי. אין מוציאין המת סמוך לקריית שמע ואם התחילו אין מפסיקין. לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו או ס"ת בזרועו.
<h2>דף מז:</h2>
המת כולו אסור בהנאה חוץ משערו וארון ותכריכין ולא בגד מכסהו. עפר הקבר אינו אסור בהנאה. אין מלקטין עשבים בבית הקברות ואם ליקט ישרפו במקומו ואל ירעה שם בהמה. מצות קבורת המת היא ככל גמילות חסדים שאין שיעור לתגמולו הטוב.
